01 Nov
01Nov

איך כותבים הצגת ילדים?

תיאטרון הילדים שלנו, "עתיד בהיר", הוא מיוחד בנוף התיאטראות בארץ,  משום שהוא מפיק ומעלה רק מחזות מקוריים שכתבתי והלחנתי. 

עם השנים צברתי לי ותק רציני - עד היום כתבתי מעל 100 הצגות ילדים, וחשבתי שזאת יכולה להיות הזדמנות טובה לתת קצת הכוונה בנושא זה – איך באמת כותבים הצגה לילדים? 

האמת שמעולם לא פגשתי בשום מקום במדריך כזה, שמסביר ומלמד את הנושא, ולכן החלטתי ליצור אותו כאן עבורכם: מדריך בן תשעה שלבים לכתיבת הצגה לילדים. 

השלב הראשון:

חשיבה על ערכים. אצלנו, כל הצגה כוללת בתוכה ערכים ומסרים טובים ומועילים, שאנחנו רוצים להעביר לילדים באמצעות שפת התיאטרון. למעשה, זהו המתווה המנטלי-רגשי שמוביל אותנו לכתיבת ההצגה שתסייע לנו בהשגת המטרה הזאת. כתבו את הערכים האלה (חברות, עזרה הדדית, קבלת האחר והשונה... וכד') על דף, כך שזה יהיה תמיד מול עיניכם, לאורך כל שלבי הכתיבה.

השלב השני:

יצירת "סרט" של ההצגה. למעשה, בשלב הזה, אחרי שהחלטתם פחות או יותר על מתווה העלילה, הריצו בדמיונכם את התמונות בזו אחר זו, כמו בסרט. כך הדברים מסתדרים לפי הסדר הנכון וקל יותר לכתוב אותם.

השלב השלישי:

אקספוזיציה: הכרת הדמות, הגיבור / הגיבורה שיובילו את העלילה. חשוב לתאר את הדמות הראשית מזוויות שונות, כך שלא תיראה שטחית. תנו לה לספר על עצמה וליצור תקשורת טובה עם הילדים. עליה להביע רגשות, להיות בעלת אופי מסוים, רצונות משלה, עומק אנושי. לילדים צריך להיות איכפת ממנה. הם צריכים להבין אותה ואת הרצונות שלה. היא חייבת לעניין אותם. דמות משעממת לא תסחוף עימה את הילדים, וילדים לא מזייפים ולא מנומסים... תגלו אותם אחרי זמן קצר מבקשים ללכת לשירותים או לקנות במבה... לעומת זאת, כאשר יש עניין, הילדים מזדהים עם דמות הגיבור ורוצים לעזור לה בכל מהלך ההצגה. 

השלב הרביעי: 

הוא נקרא – הגורמים המעכבים. גילוי הבעיה, הקונפליקט, הכאב – יש משהו שקורה, והגיבור נעצר או מתעכב, כי הוא צריך לפתור את הדברים. זאת יכולה להיות משימה שתציל מישהו או משהו ממישהו או ממשהו, רגש שלילי (פחד, עצב) שצריך לשנות לרגש חיובי (אומץ, שמחה), עזרה למישהו קרוב (חבר, אמא, סבתא וכד') כדי להתגבר על משהו. למעשה, זהו הטריגר – הלב של ההצגה. בלי השלב הזה לא יהיה מתח דרמטי בהצגה. הבעיה היא למעשה המנוע הפנימי של ההצגה. הדבר הזה "שכל הזמן עובד ומייצר את הדרמה". 

השלב החמישי: 

זהו שלב הממים. אולי אתם מכירים את זה מעולמות תוכן אחרים, אבל גם כאן יש חמישה ממים שמהווים את הבסיס. עליכם לבדוק שעד השלב הזה הם קיימים בטקסט שלכם, ברורים ומובנים. 

חמשת הממים הם: 

מי (הגיבור שלנו, שכבר פירטנו עליו). 

מאין (העבר שלו, להבין מאין הגיע). 

מתי (מיקום על ציר הזמן)

מדוע (למה הגיע לכאן, מה המטרות שלו)

מטרה (לאן הוא הולך ולמה). 

השלב השישי: 

אני קוראת לשלב הזה – מפגשים מכוננים. הדמות הראשית, כדי לעזור בפתרון הבעיה, זקוקה לעזרה. בדרכה לפתור את הבעיה / קונפליקט היא תפגוש דמויות אחרות, שהופכות להיות קשורות אליה, שמטרתן להבין את הדמות הראשית, להזדהות איתה ולהציע לה תוכנית פעולה. הגיבור, בעזרת החברים שיפגוש בדרך, יעשה פעולות שונות, מפתיעות ומעניינות, כדי להתקדם אל עבר הפתרון.

השלב השביעי:

לאורך כל ההצגה – הקפידו על יצירת עולם שלם. 

הצגה טובה, כמו כל חוויה אמנותית טובה, צריכה להפעיל את מירב החושים. הילדים צריכים לראות (את הדמויות, הבובות התלבושות), לשמוע (קולות, מוזיקה, שירים), למשש (לגעת בבובות, באביזרים), להריח או לטעום אפילו בדמיון – ניתן להפעיל את החושים האלה תוך כדי סיפור (למשל, לספר על העוגה בריח שוקולד והמתוקה שמישהו קיבל ליום ההולדת, להתלהב מריח של פרח בגינה ומטעמו של התות המתוק וכד' – זה מפעיל את החושים באמצעות דמיון מודרך). שימוש במירב החושים יוצר חוויה הוליסטית אצל הקהל ותחושה שהוא נסחף אל תוך עולם שלם.

השלב השמיני: 

רגע לפני הסוף... חשוב מאוד לעשות "ספירת מלאי". מה עברנו עד עכשיו? למה? מה היה נכון? מה לא? מי עשה מה? לחזור על הערכים ועל המסרים תוך כדי "תקציר המנהלים" של ההצגה, מעין תזכורת מה עשתה כל אחת מהדמויות הראשית והמשניות כדי לבסס את הרעיון, המטרה, המסר. 

השלב התשיעי: 

הסוף הטוב... קתרזיס. הבעיה נפתרה, הדמות הראשית הפכה לגיבורה תרתי משמע... וכולם חיו באושר ועושר והשמחה גדולה. להדגיש שוב בסוף את הערכים ואת המסרים שהושגו, רגע לפני שהילדים הולכים הביתה וחוזרים אל עולם המציאות. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


הערות
* כתובת הדואר האלקטרוני לא תוצג באתר.